פסק-דין בתיק ב"ל 1236-10

רקע כללי

1.    השאלה העומדת בלב המחלוקת הינה - האם היה מקום להביא בחשבון לצורך חישוב קצבת הזיקנה של התובע בתקופת עבודתו, במהלכה  היה זכאי לקצבת זיקנה, את הכנסותיה של אשתו מפנסיה, אם לאו.

       התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת

2.    התובע, יליד 4.11.1941, פרש לגמלאות ביום 31.7.08 והחל לקבל קצבת זיקנה מהנתבע ביום 1.8.08, לאחר שפרש מעבודתו במינהל למחקר חקלאי. ביום 1.1.09 שב התובע לעבודתו במינהל עד ליום 31.1.10.

3.    אשת התבוע פרשה אף היא לגמלאות מעבודתה כמורה בחודש 9/05 והיא מקבלת קצבה כעובדת מדינה.

4.    שכרו של התובע בתקופת עבודתו השניה במינהל במשרה חלקית והחל מיום 1.1.09 הסתכם בסך של 5,519.80 ש"ח. במהלך התקופה הנ"ל, התובע לא עבדה ולא היתה לה הכנסה נוספת, למעט קצבה, אשר שולמה לה ע"י מנהל הגמלאות של משרד האוצר.

5.    ביום 18.2.09 הודיע הנתבע לתובע כי לפי הכנסתו מעבודה ב-1/09 הינו זכאי לקצבה יחסית בסך של 1,301 ש"ח, כאשר קצבה מלאה הינה בסך של 1,902 ש"ח. בהמשך להודעה זו והחל מחודש 2/09, הפחית הנתבע את קצבת הזיקנה ששולמה לתובע בהתאם.

       אין חולק כי הודעת הנתבע כאמור ניתנה בהתחשב בתשלומים שמקבלת אשת התובע כגמלה. זאת בהסתמך על סעיף 247 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: " החוק"). שכן, לטענת הנתבע מאחר ואשת התובע אינה עונה להגדרה "תלויה", כמשמעות המונח בסעיף 247 לחוק, הרי שהיה מקום לחישוב ההכנסה המירבית של התובע כיחיד ובתור שכזה הכנסתו עולה על ההכנסה המירבית שאינה גוררת הפחתה בגמלה.

6.    התובע טוען כי סעיף 245(ג) לחוק, המגדיר את ההכנסה המירבית, קובע כי לצורך חישוב ההכנסה אין להביא בחשבון הכנסה שמקורה בקצבה המשלמת מכוח חיקוק, דיני חוץ, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה - בין שנערכו בישראל ובין שנערכו בחו"ל.

       משכך, טוען התובע כי אין להביא בחשבון לצורך חישוב זכאותו לקבצת זיקנה ושיעורה את הכנסתה של אשתו מקצבה, ואין בהכנסתה מקצבה כדי להחריג אותה מתחום ההגדרה של "תלויה".

       הכרעה

7.    סעיף 247 לחוק קובע כי "תלוי" במבוטח (לגבי בת זוג) הוא מי שהתמלאו בו שלושה תנאים מצטברים, כאשר אחד התנאים המצטברים הוא - כי האשה "לא הגיעה לגיל הקבוע לגביה בהתאם לחודש לידתה בחלק ב' בלוח א1" וכי " הכנסתה אינה עולה על הסכום המתקבל לפי פריט 1 של לוח ט'".

משמע - ככל שהכנסתה של אשת המבוטח כאמור עולה על הסכום המתקבל לפי פריט 1 של לוח ט', אזי שאין היא בגדר "תלויה" ומשך יש לחשב את ההכנסה המירבית של התובע כיחיד.

8.    יצוין כי בעוד שסעיף 245 לחוק מחריג באופן ספציפי מהגדרת "הכנסות" קצבה המשולמת מכוח חיקוק וכן הכנסות נוספות המנויות בו, הרי שסעיף 247 אינו עושה כן.

       משכך, יש לפנות להגדרה הכללית של המונח "הכנסה" בסעיף 238 לחוק, החלה על כל הסעיפים שבפרק ביטוח זיקנה ושאירים, למעט אלה בהם קיימת הגדרה ספציפית שונה.

       סעיף 238 כאמור, מגדיר הכנסה לאמור: " כפי שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה". אי לכך ובהתאם להגדרה זו, יש לפנות להגדרה שקבע השר בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת הכנסה לביטוח זיקנה ושאירים), התשל"ז-1976 (להלן: " התקנות").

       סעיף 1 לתקנות מגדיר את המונח "הכנסה" כהכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה אף שלא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל, למעט קצבה מיוחדת המשתלמת מכוח סעיף 112 לחוק, קצבת ילדים לפי פרק ד' לחוק או סכום הפטור מתשלום דמי ביטוח על פי תקנה 2 לחוק הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), התשכ"ג-1966 וכן הטבות שאינן בגדר תגמולים לאסירי ציון המשולמות על פי סעיף 9 לחוק.

       סעיף 2(א) לפקודת מס הכנסה, אליו מפנות התקנות, כולל גם הכנסה מקצבה.

       אי לכך ולאור ההגדרה הכללית של המונח "הכנסה" המתייחסת לקצבת זיקנה ושאירים, יש לראות את המונח "הכנסה" כמשמעותו בסעיף 247 לחוק, כטומן בחובו גם הכנסה מקצבה.  מכאן שהיה מקום להתחשב בגמלה המשולמת לאשת התובע לצורך קיבעת השכר המרבי של התובע ולצורך קביעת שיעור קצבת הזקנה לו הוא זכאי.